חפש

נגיעה קוצ'ינית בישראל

 
 
גבורת הגוף וגבורת הרוח-דבר תורה לחנוכה
        מאת מאור תפארת

בין גיבורי דוד הנמנים בשמואל ב' פרק כג מוזכר בניהו בן יהוידע: "ובניהו בן יהוידע בן איש חי (קרי- חיל) רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג".

הגמרא במסכת ברכות (דף יח) מסיבה בדרך דרוש את הפסוקים הללו לעניין צדקתו וחכמתו של בניהו: בן איש חי- שאפילו במיתתו קרוי חי, רב פעלים- שריבה וקיבץ פעלים לתורה, והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג- איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא וטבל ואיכא דאמרי דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיתווא [יש אומרים ששבר חתיכות שלג וטבל, ויש אומרים ששנה את כל "ספרא דבי רב" (מדרש ההלכה על ספר ויקרא, נקרא גם "תורת כהנים") ביום סתווי אחד].

חז"ל 'מתרגמים' את גבורתו הפיסית של בניהו (הכה את הארי, יריב חזק ומסוכן, בתנאים קשים- בתוך הבור ביום השלג) לגבורה בעסק התורה והמצוות- הכה את 'הארי של אש' (היצר הרע. יומא דף סט) וירד וטבל בתוך הבור ביום השלג, או שהתאמץ ובגילוי התמדה ועוצמת ריכוז עילאית סיים את כל תורת כהנים ביום קצר אחד.

כותב הרב עמיאל שטרנברג שליט"א (במאמרו בספר "אל מול פני המנורה" עמ' כא) שחז"ל מלמדים אותנו כאן דבר יסודי- שהגבורה של המלחמה והגבורה של עמל התורה בבית המדרש היא אותה גבורה.

אותה הגבורה שגילה בניהו במאבקו בארי בתוך הבור ביום השלג, אותן תעצומות נפש, עוצמה וריכוז ודבקות במטרה, הן אותן העוצמות שהתגלו בו במסירות הנפש למעשי המצוות ועסק התורה.

כך גם בעניינא דיומא, ימי החנוכה.

גבורת המכבים הפיסית באה רק בזכות גבורת הרוח הגדולה שפיעמה בהם, אותה גבורה שמכוחה בימים שקדמו למרד מלו את בניהם ושמרו את השבת וסרבו לצו היווני להמיר את דת אבותיהם בדת אלילים ופסילים.
 
ובימים ההם בזמן הזה- גם אנו נדרשים כעת לגבורת הגוף, בהגנה על עמ"י היושב במולדתו, בבניין הכלכלה, בבניין חברה צודקת, בבניין מדינה למופת. אומנם השורש הוא אחד- אותה האמונה וגבורת הרוח מכח תורת ישראל וערכיה, היא זו שבע"ה תתן לנו את הכח והגבורה לעמוד במשימות העומדות לפנינו באזרחות ובצבא באמונה ובנאמנות. ומאידך, אותן המידות שמתפתחות ומשתכללות במפגש עם אתגרי החיים תעמודנה לנו גם בעסק התורה בבית המדרש - להכות את הארי בתוך הבור ביום השלג.