חפש

נגיעה קוצ'ינית בישראל

 
 

 

״ אם אתה חושב שלא שמעתי אותך ,המפקד,אתה טועה ,ואתה טועה שוב כשאתה חוזר ומבקש ממני לבצע את פקודתך, אני מסרב לא מפני שאיני מכבד אותך ואת דבריך,אלא,שההצעה שלי היא לסדר את הנשק בשורה הראשונה היא הדרך היעילה ״

״אתה מסרב פקודה״ צעק אלי סמל המחלקה במשפט שאינו משתמע לשתי פנים . ״אני שולח אותך לקצין, למשפט על סירוב פקודה ״

כך הגעתי למשרדו של הקצין הבריטי במחלקת אפסנאות .

הקצין  ישב מעבר לשולחן עמוס ניירות, בדפים שנערמו בסדר מופתי והסתירו את אפו. לא הסיר עיניו משולחנו והמשיך כאילו איני שם.

״כן רב״ט אליה מאיר, מה אני יכול לעשות למענך״?

״למה אתה עומד ״ ? שב .

נבוך וחסר ביטחון, הורדתי את ידי מתנועת ההצדעה שהתחלתי כשפנה אלי .

״ אתה יהודי נכון"?

״כן״עניתי בפליאה .

״אז למה אתה ממשיך לעמוד ? שב .

בהיסוס רב התיישבתי בכסא שמולו , והשיחה קלחה על החג הקרב ובא ,על אבי ואמי , על בני משפחתי , על בית הכנסת ,על כל הקשור לקהילה - הקצין גילה בקיאות רבה שהפתיעה אותי .

״אני יהודי ומשרת בצבא הוד מלכותה, אני ממנצ׳סטר ושמי סרג׳נט מוזס,אני זקוק לעוד מצות, תארגן לי 200.

עכשיו אתה משוחרר״

הצדעתי לפני יציאתי ממשרדו.

״ מה לך כי תצדיע ? צא וסדר את הנשק כפי שחשבת , בשורה הראשונה ״

״תבוא בשבוע הבא ותספר לי כמה מצות אתה יכול לארגן עד לפני פסח״?

חזרתי  הביתה לכפר הולדתי ( צ׳נדמנגלם) מקוצ׳ין ,שם היה ממוקם המחנה בו שירתתי .סיפרתי לבני משפחתי על הפגישה המרגשת עם הקצין הבריטי .ועל בקשתו המיוחדת ,מצות לפסח .הנשים מבני משפחתי ונשות הקהילה התנדבו לאפות את המצות .וגויסו למשימה .

למשרדו של הקצין סרג׳נט מוזס הגעתי לאחר שבוע ,לבי וגופי רעדו כל השבוע מהתרגשות .

הפעם בשיחתי הבטחתי שעד שבוע לפני פסח יקבל את המלאי שביקש , סרג׳נט מוזס סיפר לי על מצב היהודים בארץ ישראל ועל הקשיים של היהודים החיים בה.נתן בידי עיתון ואמר: ״ קרא וספר לאחיך״.וכך למדתי על הנעשה בארץ ישראל בזמן אמת ,כל שבוע דאג הקצין להעביר את העיתון,חדשות מהמזרח התיכון א״י פלשתינה .

את המאמרים הייתי קורא לפני קבוצה של צעירים שהתכנסו בבית הכנסת ,אחרי ההבדלה ,וכיון שלא כולם הבינו אנגלית הייתי מתרגם למליאלם .והתחושה הייתה כי הנה בא גואל, הנה מגיעים הימים של הפסוק ״ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים״.

חיינו את הנעשה בא״י פלשתינה וידענו כל שבוע על מה שקורה בארץ , על הפלמ״ח , על אצ״ל על לח״י, על בן גוריון ,על הקיבוצים ורצינו להיות חלק מהנעשה שם , חיכינו לשוב לציון .אהבתי כל רגע , חייתי כאילו זה קורה לי כאן ועכשיו ,העיתון נכתב על ידי אנגלים עבור האנגלים ואני יכולתי להרגיש מיד לאיזה צד אני שייך .

הם במזרח התיכון ואני במזרח הרחוק וליבי עם אחינו בציון ,

כולנו היינו נרגשים והעיתון מילא את ליבנו כיסופים, ברצון להיות שם .

יעקוב חי חברי מכפר הולדתי צ׳נדמנגלם ,חבר נעורים ,איש סודי ,נדבק ונמשך אף הוא לרעיון הציוני כמו פרפר לפרח , הכל הייתי מספר לו.  בנעורינו היינו משחקים ומשתובבים יחד, גם המשפחות הכירו זה את זה , יעקוב קיבץ סביבו את בני משפחתו ועוד צעירים אחרים וקרב אותם לרעיון העליה , בחורים צעירים , כולם רווקים רק אני ויעקוב היינו  הורים לילדים קטנים .אמי הייתה אשה חולנית ואלמנה , שלא יכולתי להשאירה לבדה ורק חיכיתי שתבריא , כדי שאוכל להעלותה איתי . בשל גילה היה קשה להשיג אשרות מתאימות ,יעקוב רץ למעני ממשרד למשרד ועזר לי לטפל בקניית הכרטיסים , ומכירת הרכוש שהיה אפשר למכור ,וכינס את המצטרפים ודאג לכל אחד ואחד . דאגתו לכולנו תמיד ריגשה אותי .

גם עו״ד מרדכי אליאס ליווה אותנו בצד המשפטי (PM אליאס )  

 

אליאס רצה מאוד לעלות איתנו , אך לצערו לא עלה הדבר בידו מסיבות משפחתיות. אני זוכר היטב, שהוא ליווה אותנו ברכבת עד לבומבי ואחל לנו הצלחה ,

הקבוצה שלנו שיזמה וארגנה ונסעה ללא נודע . זה קרה בשנת 1949 .

והשאר היסטוריה….  

( הסיפור נכתב כפי מה שסיפר לי אליה מאיר לפני 30 שנה )

מרים -צביה