יהדות קוצ'ין היא שם כולל למספר קהילות יהודיות בשטחה של מדינת קרלה, המהוות חלק מיהדות הודו, אשר התגבשו בדרום-מערב הודו בתקופת קיומה של ממלכת קוצ'ין.
בשיא גודלה היא מנתה כמה אלפי יהודים.
מרבית בני הקהילה עלו למדינת ישראל בין השנים 1950–1962, וכיום (2017), מתגוררים בישראל כ-8,000 איש מבני הקהילה וצאצאציה.
בקרלה נותרו כמה עשרות יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בעיר קוצ'ין (קוצ'י).
רק חלק מבני הקהילה חיו בעיר קוצ'ין עצמה. יתרתם חיו ביישוב ארנקולם ובכפרים מאלה, פארור, צ'אנמאנגאלם וכפרים נוספים באזור.
קהילת יהודי קוצ'ין שמנתה כ- 2800 נפש עם העלייה בשנות החמישים, היא מבין הקהילות היהודיות הקטנות בעולם. מקורה בחוף מלבאר שבדרום מערב הודו (אזור המכונה היום, מדינת קראלה). הקהילה נקראת על שם חבל הארץ בו שכנו רוב בניה.
על פי המסורת הגיעו היהודים לאזור קוצ'ין בתקופת שלמה המלך, לפני כ- 3000 שנה. הם הגיעו כסוחרים והשתקעו במקום. ההתיישבות הראשונה הייתה בעיר הנמל קראנגנור המכונה בפי היהודים, "שינגלי". שם זכו למעמד של אוטונומיה.
העדות הכתובה החשובה ביותר לתולדות יהודי קוצ'ין, המעידה על היחס של השלטון ההודי ליהודים, הם לוחות נחושת שניתנו למנהיג היהודים יוסף רבן מידי המלך ההודי. הלוחות מתוארכים לשנת 1000 לספירה ומעידים על זכויות כלכליות וחברתיות שהעלו את מעמד היהודים לדרגת נתינים רבי מעלה.
ברבות השנים בעיקר עקב חסימת הנמל של קרנגאנור בסחף עזבו אותה היהודים והתיישבו בחמישה מקומות שתי ערים ושלושה כפרים. היהודים התפרנסו בעיקר ממסחר בתבלינים ומאוחר יותר ממסחר זעיר, מעטים עסקו בחקלאות והיו ביניהם גם בעלי קרקעות.
החל מהמאה ה- 16 הצטרפה אל יהודי קוצ'ין, קבוצת יהודים נוספת שכללה סוחרים מגולי ספרד ופורטוגל ואחרים מארצות כמו סוריה, תימן וגרמניה. יהודים אלה כונו ה"פאראדסים" ("הזרים" בלשון המקום). הם אימצו לעצמם את מנהגי היהודים המקומיים אך עם זאת בנו לעצמם בית כנסת נפרד.
יהודי קוצ'ין היו דתיים אדוקים וחייהם נסובו סביב בתי הכנסת. בתי הכנסת נבנו כמבנים מפוארים המעוטרים בגילופי עץ ססגוניים. אף תשמישי קדושה זכו לעיטורים רבים ונעשו מכסף וזהב.
בשל הקשר הרציף עם קהילות יהודיות אחרות בעולם, התעדכנו יהודי קוצ'ין בהלכות ובסוגיות הקשורות לדת. נוסח התפילה הוא נוסח ספרד ליוורנו עם פיוטים מקומיים מקוריים (נוסח שינגלי). לצד הפיוטים והתפילות שנכתבו בשפת הקודש נכתבו בקוצ'ין שירים יהודיים בשפה המקומית, שפת המאליאלאם. שירים אלה השתמרו והועברו מדור לדור דווקא על ידי הנשים.
למרות היחס האוהד והסובלני מצד החברה ההודית ומצד השלטון המקומי, בחרו מרבית יהודי קוצ'ין לעזוב את בתיהם ולעלות לארץ ישראל. הקהילה מכרה את כל רכושה ומימנה את הוצאות העלייה.
