חפש

נגיעה קוצ'ינית בישראל

 

אות מייסד הקהילה

 

עו"ד יוסף חי יצחק ז"ל  (1912-1985):

למד 10 שנים באוניברסיטת מדראס וסיים ארבע פקולטות: משפטים, מדעי המדינה, היסטוריה וכלכלה.

עם הקמת מדינת ישראל, עסק עו"ד יוסף חי בארגון סידורי העליה של יהודי קוצ'ין ובניהול מו"מ עם גורמים ועם מוסדות שונים, הן מקוצ'ין והן מישראל (דוגמת הסוכנות היהודית).

כחלק מפעילויותיו בהודו, נסע עו"ד יוסף חי, עם אליאס מרדכי, חברו ללימודים ולדרך, בליווי נהג, לכפרים: "מאלה" "פארור" ו"צוואנגלום", כדי "להפיץ את הבשורה" ולארגן את אנשי הקהילה, לקראת העלייה ארצה.

בין היתר וכהכנה לעלייתם, הוקם אוהל מיוחד עבור הצוות של הרופא ד"ר רייטלר, ועו"ד יוסף חי  ארגן את האנשים שעברו בסך וקיבלו זריקות חיסון.   

עו"ד יוסף חי נאבק עבור כל אחד ואחד, על-מנת שיקבל אישור עלייה. מאחר שמרבית האנשים לא דיברו, לא עברית ולא אנגלית, שימש הוא כאיש קשר.

כל זאת עשה בקוצ'ין, עד שבשנת 1954 עלה גם הוא ארצה והתגורר בירושלים, עם משפחתו: רעייתו צפורה (שתבדל"א),  וארבעת ילדיהם שנולדו שם – לילי, רובי, סופי ואייסק. בארץ נולדו אורלי ומני.

גם לאחר עלייתם לישראל, ראה עצמו עו"ד יוסף חי, כאחראי אישית על קליטתם ועל רווחתם של עולי קוצ'ין ואף שימש שנים רבות כיו"ר איגוד עולי קוצ'ין.

בצד עבודתו, כמנהל ספרית בית המשפט העליון, הגיעו למשרדו עולים כדי למצוא פתרונות לכל בעיה. הוא ליווה רבים מבני הקהילה בצמתים שונים, עסק לא מעט ביישוב מחלוקות וסייע לכל נדרש בסוגיות משפטיות, וכל זאת, צריך לומר, ללא כל תמורה.

עו"ד יוסף חי המשיך בפעילות זאת תקופה ארוכה. אנשים פקדו תכופות גם את ביתו, כדי לבקש את עצותיו ולעתים קרובות אף נשארו ללון. ביתו (הקטן, יש לציין), כונה "מוטל יוספאי וסיפורה" ושימש כבית פתוח לכל מבקר, כאשר רעייתו צפורה בעצמה התמודדה עם קשיי הקליטה, עם גידול 6 ילדים, וזאת, תוך כדי עבודה ב"טבע" ועם אורחים קבועים ומזדמנים שנעזרו בהם בכל עת.

ו"האיש ההוא" ורעייתו צפורה, לא עשו דבר על מנת לקבל פרס, הכרה או הוקרה, אך ההגינות ההיסטורית מחייבת.