שאון סירים נשמע במעורפל מהמטבח למטה ומקיץ אותי משנתי ומתערבב בחלומי בארבע לפנות בוקר של יום שישי.... מנסה לאחוז בחלום המתחמק... קרן אור טרם הפציעה ביום החדש ועדיין לא מצליחה להשתכנע לקום לבוקר חשוך ללא טיפת אור. חולפת כשעה וריח חזק של בצל מטוגן מתקתק מטפס במדרגות אל על וחודר דרך סדק דלתי. מתלבטת אם עלי כבר לקום ולהצטרף לחיים שמתבשלים ומתחדשים שם למטה בקומת המטבח.... מחליטה להתכרבל ולהתכנס לעוד קצת שינה נעימה נטולת אחריות.... ואז שאון הסירים הופך להכרזה לקראת השבת הקרבה, אמי קוראת בקולה החזק והערני, שולי....בואי....הגיע הזמן לקום.....

הקריאה המוכרת של אמי אלי נעשית תוך כדי קריאת ספר התהילים בקולה החזק והאיתן אותו שיננה בעל פה עוד בילדותה. בכל בוקר הקיצה מוקדם בבוקר והייתה צועדת בצהלה גדולה עם אחותה הקטנה שם בצ׳נדמנגלום, קוצ'ין לבית המדרש. הוריה שזכו להביא שתי בנות לעולם שם בהודו הרחוקה החליטו לתת להן הכל מהכל. וכך גם על לימוד התורה לא פסחו ושילמו ממיטב כספם ושלחו אותן את שתי הבנות ללמוד בבית המדרש שהיה צמוד לבית הכנסת בדיוק כמו כל הבנים בשכונה הקטנה בכפר הרחוק. אמא ילדה מלאת אנרגיה ועוצמות ממהרת לבית המדרש כשהיא אוחזת בחוזקה בידה של אחותה הקטנה מאמה, מרים, בכדי לא לאחר לשיעור….מפזזת לה באושר עילאי וכל כך שמחה בחלקה, ללמוד ממש כמו הבנים…כמהה לידע חדש.

ושם בבית המדרש רוחה התעלתה עד אין קץ לא מפספסת דבר שנאמר על ידי המורה, המולייארי, צמאה לכל מילה של חכמה. מתחילה היא בתפילת שחרית ולאחר מכן לומדת היא את פרשת השבוע. לומדת לקרוא אותה עם טעמי המקרא המיוחדים לעדה. המורה הבכיר, ווליה מולייארי, שהיה גם השכן של הוריה הבחין ביכולותיה הגבוהות ונהנה ללמד אותה והורה להוריה לשלוח אותה אל ביתו בכדי ללמדה גם אחר הצהריים כשהיה לו פנאי. וכך הפכה לתלמידה חכמה עילוי השכונה מבין כל הילדים.

לבם של סבתא שרה וסבא אליה התמלא באושר וגאווה גדולה על תשומת הלב שבתם רחל קיבלה מהווליה מולייארי. היא היתה ילדה חרוצה ותמיד מוכנה להושיט יד לעזרה ואת אחותה הקטנה טיפחה בשמחה ואמנם היו קצת שונים מהנוף הטיפוסי של משפחות ברוכות ילדים כי היו משפחה קטנה מהממוצע הרגיל בכפר ובהודו בכלל אך היו הם מאושרים ושמחים בחלקם. וכך הקפידו לשלוח את בתם רחל למולייארי בכל זמן שהתאפשר והיה לו פנאי.

בבית המדרש בכל יום חמישי נבחנו הילדים על מה שלמדו כל השבוע והיו צריכים להראות את הידע שלהם בעל פה בפני כל הכיתה ומי שלא הצליח ספג את מנת חלקו מהמורה בצורה שלא משתמעת. אמא אף פעם לא טעתה היא הצטיינה וכמו שבן דודה בנימין מספר הייתה מצטיינת באלף אחוזים והיתה טובה יותר מכל הבנים, וכולם נשאו אליה עיניים בהערצה גדולה. היא אף שמחה להגיע ליום הזה כי ידעה שלאחר המבחנים סוף סוף יתחילו ללמוד משהו חדש...

לאחר לימודי הבוקר בבית המדרש מיהרה אימי וחבריה אל הנהר בו שטפו את גופם לפני יום הלימודים העמוס שחיכה להם. הם נכנסו למים המתוקים בשעת בוקר מוקדמת מנקים ומקרצפים את גופם ומתכוננים ליום החדש בנוף טבול בירק ושפע של מים. מיד לאחר מכן היו רצים הביתה לאכול את ארוחת הבוקר ואז שמו פעמיהם לבית הספר. שם למדו גם הבנים וגם הבנות עם המקומיים. הלימודים עד כיתה ד' היו בחינם וכך זכתה אמא ללמוד לקרוא ולכתוב ולהשביע את רעבונה לעוד ידע וחכמה…..רחל אימי, אימנו.